תורה תמימה על התורה, ויקרא כ״ד

1

צו וגו'. כל הפסוק נתבאר לפנינו בס' שמות בר"פ תצוה.

1

מחוץ לפרכת העדות. וכי לאורה הוא צריך, והלא כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו, אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, מאי עדות, אמר רבא, זה נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים . שבת כ"ב ב'

2

יערך אותו אהרן. מלמד שאין אהרן ובניו עורכים אלא אחד . תו"כ

1

על המנורה הטהורה. א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן, מאי דכתיב על המנורה הטהורה – שירדו מעשיה ממקום טהרה . מנחות כ"ט א'

2

על המנורה הטהורה. על טהרה של מנורה, שלא יסמכם בקסמים ובצרורות . תו"כ

3

לפני ה'. שלא יתקן מבחוץ ויכניס . תו"כ

4

תמיד. אפילו בשבת, תמיד ואפילו בטומאה . שם

1

ולקחת סולת וגו'. ת"ר, סולת ואפית – מלמד שנקחת סולת, ומניין שאפילו חמין, ת"ל ולקחת – מכל מקום , יכול אף בשאר מנחות כן, ת"ל ואפית אותה . מנחות ע"ו ג'

2

שתים עשרה חלות וגו'. שתים עשרה חלות – שתהיינה שוות, שני עשרונים – שיהיו שווים . תו"כ

3

שני עשרונים וגו'. שני עשרונים יהיה החלה האחת, מלמד שנילושות אחת אחת, ומניין שאף שתי הלחם כן, ת"ל יהיה . מנחות צ"ד א'

1

ושמת אותם. תניא, מניין שאפייתן שתים שתים , ת"ל ושמת אותם, יכול אף שתי הלחם כן, ת"ל אותם . שם שם

2

ושמת אותם וגו'. כיצד הוא נותן, שתים מערכות של שש שש, ואם נתן אחת של ארבע ואחת של שמונה לא יצא . שם צ"ח א'

3

על השלחן הטהור. אמר ריש לקיש, מאי דכתיב על השלחן הטהור, מלמד שמגביהין אותו לפני עולי רגלים ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום, סלוקו כסדורו, דאמר ר' יהושע בן לוי, נס גדול נעשה בלחם הפנים, כסדורו כך סלוקו, שנאמר שמואל א כ״א:ז׳ לשום לחם חם ביום הלקחו . חגיגה כ"ו ב'

4

על השלחן הטהור. על טהרו של שלחן, שלא יהיו הסניפים מגביהים את הלחם מע"ג השלחן . תו"כ

1

ונתת על המערכת. תניא, רבי אומר, ונתת על המערכת – על בסמוך, או אינו אלא על ממש, כשהוא אומר פ' פקודי וסכתה על הארון את הפרכת, הוי אומר על בסמוך . מנחות צ"ח א'

2

ונתת על המערכת. תניא, יכול על מערכה אחת, נאמר כאן מערכת ונאמר למעלה שתים מערכות, מה מערכת שלהלן תופס שתים אף מערכת שבכאן תופס שתים . תו"כ

3

והיתה ללחם. חובה ללחם, מלמד שהלבונה מעכבת ומפגלת ופוסלת את הלחם . תו"כ

1

ביום השבת וגו'. מלמד שביום השבת עורך חדשה וביום השבת יקטיר ישנה . שם

2

יערכנו. מלמד שאין עורך עמו קנים בשבת אלא נכנס מערב שבת ושומטם ונותנם לארכו של שולחן . שם

3

תמיד. עי' לפנינו בפ' במדבר ב' י"ז וד' ז'.

1

והיתה לאהרן ולבניו. מחצה לאהרן ומחצה לבניו . יומא י"ז ב'

2

קדש קדשים הוא. הוא – מלמד שאם נפרסה אחת מהן כולן פסולות . תו"כ

3

קדש קדשים הוא לו. לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת . תו"כ

4

חק עולם. שני סדרים מעכבין זה את זה, שני בזיכין מעכבין זה את זה, הסדרים והבזיכין מעכבין זה את זה, מאי טעמא, חוקה כתיב . מנחות כ"ז א'

1

ויקלל. יברך לא נאמר אלא ויקלל, מלמד שאין הורגים כשקלל בכנוי . תו"כ

1

לפרש להם. מלמד שלא היה יודע משה אם בן מיתה הוא כל עיקר אם לא . סנהד' ע"ח ב'

1

אל מחוץ למחנה. חוץ לשלש מחנות סנהדרין מ"ב ב'

2

וסמכו וגו'. וסמכו השומעים – אלו העדים, כל השומעים – אלו הדיינים , ידיהם – ידי כל אחד ואחד ידיהם על ראשו – סומכים ידיהם עליו ואומרים לו דמך בראשך שאתה גרמת לכך . תו"כ

3

ורגמו אותו. האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה, מאי טעמא, דכתיב ורגמו אותו, אותו בלא כסותו, הא אותה בכסותה . סנהדרין מ"ה א'

4

כל העדה. וכי כל העדה דוגמתו, אלא אלו עדים במעמד כל העדה . תו"כ

1

איש איש. מה ת"ל איש איש – לרבות את הנכרים שמוזהרים על ברכת ה' כישראל . סנהדרין נ"ו א'

2

ונשא חטאו. מה ת"ל, והלא כבר נאמר ונוקב שם ה' מות יומת, אלא על שם המיוחד במיתה ועל הכנויין באזהרה . שם שם

1

ונוקב שם ה'. ממאי דהאי נוקב לישנא דברוכי הוא, דכתיב ויקב ויקלל, ודילמא עד דעביד תרווייהו , לא ס"ד, דכתיב הוצא את המקלל ולא כתיב הוצא את הנוקב ואת המקלל, ש"מ חדא היא . סנהדרין נ"ו א'

2

ירגמו בו כל העדה. יהיו כל העדה כבעלי דבבא לו . תו"כ

3

כגר כאזרח. אמר ר' מיאשא, בן נח שבירך את השם בכנויין חייב, מאי טעמא, דאמר קרא כגר כאזרח בנקבו שם יומת, גר ואזרח הוא דבעינן בנקבו שם, אבל עובדי כוכבים אפילו בכנוי חייב . סנהדרין נ"ו א'

4

כגר כאזרח. גר זה הגר, כגר – לרבות נשי גרים, אזרח – זה אזרח, כאזרח – לרבות נשי אזרחים . תו"כ

5

בנקבו שם. תניא, אינו חייב עד שיברך שם בשם , מנה"מ, אמר שמואל, דאמר קרא ונוקב שם ה' בנקבו שם יומת . סנהדרין נ"ו א'

6

בנקבו שם. המקלל אביו ואמו בכנויים ר' מאיר מחייב וחכמים פוטרין, מאן חכמים – ר' מנחם ב"ר יוסי, דאמר קרא בנקבו שם יומת, מה ת"ל שם, לימד על מקלל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקללם בשם . שם ס"ו א'

1

ואיש כי יכה. יכול אפלו סטרו, ת"ל פ' משפטים מכה איש ומת מות יומת, מגיד שאינו חייב עד שתצא נפשו מכילתא פ' משפטים כ"א, י"ב.

2

ואיש כי יכה. יכול אפילו קטן שהכה חייב ת"ל ואיש כי יכה . שם שם

3

כל נפש. ת"ר, הכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות ומת, בין בבת אחת בין בזה אחר זה פטורין, מאי טעמא, ואיש כי יכה כל נפש אדם, עד דאיכא כל נפש . סנהדרין ע"ח א'

4

כל נפש. יכול אפילו נפל ובן שמונה ת"ל פ' משפטים מכה איש ומת מות יומת . שם פ"ד ב'

5

כל נפש. תינוק בן יום אחד ההורגו חייב, דכתיב ואיש כי יכה כל נפש – מכל מקום נדה מ"ד ב'.

1

ישלמנה. ת"ר, תשלומי נזק, מלמד שהבעלים מטפלים בנבילה , מנה"מ, א"ר אמי, דאמר קרא מכה נפש בהמה ישלמנה, אל תקרא ישלמנה אלא ישלימנה . ב"ק י' ב'

1

ואיש וגו'. ויהא שור המזיק חייב בארבעה דברים מק"ו, ומה אדם שאינו חייב בכופר חייב בד' דברים, שור שחייב בכופר אינו דין שיהא חייב בארבעה דברים, אמר קרא ואיש כי יתן מום בעמיתו, איש בעמיתו ולא שור בעמיתו . שם כ"ו א'

2

כי יתן מום. אין לי אלא מום, מניין צרם באזנו תלש בשערו, רקק והגיע בו הרוק והעביר טליתו ממנו ופרע ראש אשה בשוק, ת"ל כאשר עשה, ומניין אחזו והעמידו בחמה ונשתרב, בצינה ונצטנן, השיך בו את הכלב או את הנחש, ת"ל כאשר עשה . תו"כ

1

כן ינתן בו. אין נתינה זו אלא ממון, מאי טעמא, מכדי כתיב ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו, כן ינתן בו למה לי, ש"מ ממון . ב"ק פ"ד א'

1

ומכה אדם. כתיב מכה אדם ומכה בהמה, מקיש מכה אדם למכה בהמה, מה מכה בהמה לתשלומין אף מכה אדם לתשלומין . שם פ"ג ב'

2

ומכה אדם. תנא דבי חזקיה, מכה אדם ומכה בהמה, מה מכה בהמה לא חלקת בין שוגג למזיד, בין מתכוין לשאינו מתכוין, בין דרך ירידה לדרך עליה לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון, אף מכה אדם כן . סנהדרין ע"ט ב'

3

ומכה אדם. מכה אדם ומכה בהמה, מקיש מכה אדם למכה בהמה, מה מכה בהמה עד דעביד בה חבורה שהרי כתיב בה נפש אף מכה אדם עד דעביד ביה חבורה . שם פ"ד ב'

4

ומכה אדם. מכה אדם ומכה בהמה, מקיש מכה אדם למכה בהמה, פה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור . סנהדרין פ"ד ב'

5

ומכה אדם. מכה אדם ומכה בהמה, מקיש מכה אדם למכה בהמה, מה מכה בהמה – בחייה, אף מכה אדם – בחייו . תו"כ

6

ומכה אדם יומת. מה תלמוד לומר, לפי שנאמר פ' משפטים מכה אביו ואמו מות יומת, יכול לא יהיה חייב עד שיכה שניהם כאחד, ת"ל ומכה אדם – אפילו אחד מהם . שם

1

משפט אחד יהיה לכם. משפט השוה לכולכם . כתובות ל"ג א'

2

משפט אחד יהיה לכם. א"ר חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות צריכין דרישה וחקירה, שנאמר משפט אחד יהיה לכם , ומה טעם אמרו דיני ממונות לא בעו דרישה וחקירה, כדי שלא תנעול דלת בפני לווין . סנהדרין ג' א'

1

הוצא את המקלל. מכאן שבית הסקילה היה חוץ לב"ד . שם מ"ב ב'

2

וירגמו אותו אבן. אותו ולא בכסותו , אבן – שאם מת באבן אחת יצא . שם מ"ג א'

3

ובני ישראל עשו. מה תלמוד לומר, אמר – שעשו כל שלסמיכה ולדחיה . שם שם